ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה יד י

והקטיר אותו בבן הבקר. והקטירו בכבש והקטירם בעז והקטירו אותו כשר ולא פסול. והקטירו שלא יערב חלבים פירש אפילו של כבש בשל כבש. והקטירם כולם כאחד שלא יפסיק בהקטרתם. ונראה לי דדוקא באימורין אבל באיברי עולה הרי שנינו [תמיד פ"ז] הושיט לו הראשון הראש והרגל וסומך עליהם וזורקן. הושיט לו שני לראשון שרש הידים וכו':

נאמר כאן אשה פי' דרשינן באשה לשון אישים. לריח ניחוח לה' נחת רוח לה' לשם השם:

לחם לימד על החלבים שקרויין לחם ונפקא מינה לבעל מום דכתיב לחם אלהיו לא יגש להקריב ודרשינן בפ' אמור לחם אלהיו אין לי אלא תמידין שהן קרויין לחם שנאמר את קרבני לחמי לאשי שאר קרבנות מנין וכו'. מנין אימורי חטאת ואשם וכו' ת"ל לא יגש להקריב כלומר אף על גב דכתיב לחם אלהיו דמשמע לחם המיוחד לה' ולא מצינו לחם שמיוחד לה' אלא לחמי דמשמע המיוחד לו אפילו הכי על האימורין נמי חייב מדכתיב לא יגש להקריב ואף על גב דכתיב לא יגש להקריב כלומר אי לאו דקרנהו רחמנא לחם לא הוה מרבינן להו מלא יגש ולהכי דרשינן הכא לימד על החלבים שקרוין לחם:

ומנין ליתן את האמור בכולן בכל אחד ואחד ת"ל אשה אשה לגזרה שוה: