ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרשה י ז

כיוצא בו א"ר יהודה כיור נחושת וכו' ת"ל נחושת לנחושת שוו ולא לרחיצה דאי לכולה מילתא שוו ליכתוב נחושת לרחצה בסוף וקאי אתרויהו אלא שמע מינה דאנחושת הוא דשוו אבל לרחיצה לא שוו:

וא"ת מנין דהאי לרחצה קאי אכיור ודלמא אכנו דסמיך ליה קאי הא לא מצית למימר דהא כתי' בסוף פ' אלה פקודי וישם את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה. ורחצו ממנו משה אהרן ובניו וכו':

וכיוצא בו א"ר יהודה ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפוד תעשנו זהב תכלת וארגמן לאלו שוין ולא לכפל. דאי לכולהו מילי שוו למה לי למכתב זהב תכלת וארגמן. והכתי' כמעשה אפוד תעשנו וכמעשה אפוד הא כתיבי כולהו: