ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק ה ח

אליתא כמו אלוותא דמס' יום טוב [לג:] והם גזירים:

אמר ר' שמעון וכי עלת' על לב שהזר עולה לגבי המזבח. לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בראש המזבח. ולהכי כתיב בני אהרן לאשמועינן נמי שיהיו בני אהרן על המזבח בשעת נתינת האש שלא יעמדו בקרקע ויפיחו האש במפוח על המזבח:

ור' יהודה יליף הצתת אליתא בראשו של מזבח מהאש על המזבח תוקד בו: ומהכא יליף שיהא הכהן בראשו של מזבח בשעת הצתת אליתא מדכתי' ונתנו אש על המזבח דקרא יתירא הוא דאי מחד קרא הוה אמינא קאי אארעא ועבד במפוחא. ור' שמעון יליף לכולה מלתא מהכא דלכהן בכיהונו לא צריך שלא עלה על דעת שיהא זר קרב על גבי מזבח וההוא קרא דר' יהודה מפיק ליה למערכה יתירה כדאית' ביומא פ' כהן גדול [צ"ל בראשונ' כד:] וטרף בקלפי [מה:]: