ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק כ ח

מתוך שיצא פיסולו פי' שהוא נאכל במומו ואין לו פדיון. יכול יהא בדמו שני לאוין שהרי קדש הוא ולא יצא לחולין ת"ל בפר' כל הבכור בבכור בעל מום רק את דמו לא תאכל רק מיעוט אין לי אלא דמו הואיל ואיתמעוט מנותר וממעילה ומטומאה. חלבן מנין אע"ג דמיחייב בכולהו שלא יהא בחלבן של אלו משום קדשים ת"ל חלב ודם הקיש חלב לדם: