ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק כ ו

חוקת עולם לבית העולמים על כל חלב לה' מהדר דאף על גב דכתיב פתח אוהל מועד לעיל דמשמע דבמשכן קא מיירי קא משמע לן חוקת עולם אף בבית העולמים זהו נוהגין כן. לדורותיכם שינהוג הדבר לדורות השתא קא מהדר על איסור חלב שנוהג בכל מושבותיכם בין בארץ בין בחוצה לארץ. ואית דמפרשי לדורותיכם שינהג הדבר לדורותיכם משום דכתיב לא תאכלו דמשמע להאי דרא בלחוד קאמר קא משמע לן בכל מושבותיכם בין בארץ בין בחוצה לארץ דסד"א כיון דבענין קרבנות כתיבא וכו' וההיא לישנא מפ' בקדושין פרק א' [לז.] גבי מושבות. מיהו קשיא לי ברישא גבי בהמה טמאה ודגים טמאים ושרצים דכתיב בהו שקץ הם לכם ולא כתיב בהו דורות הכי נמי לא אתסרו אלא לההוא דרא אלא מחוורתא כפ"ק. ואם אמרת משום סוגיא דקדושין לא קשיא מידי דעל דרשא דהכא קא סמיך ולשון קצרה נקיט:

ר' יהודה אומר חלב ודם הקיש חלב לדם מה חלב בשני לאוין אף דם בשני לאוין בכריתות פרק א' [ד:] מייתו להא מילתא. ומקשה למה לי היקשא בהדיא כתיבי בו שני לאוין אחד כאן ואחד בפרש' כל חלב שור וכשב ועז. ומתרץ מה חלב בשלשה לאוין אף דם בשלשה לאוין תרין כתיבי בהדיא וחד בזרות וזר לא יאכל כי קדש הם אף דם נמי אית ביה לאו דזרות דסד"א הואיל ונתמעטו מטומאה כדאיתא בזבחים פ' בית שמאי [מו.] ובמסכת חולין פ' כל הבשר [קיז.] אמרינן נמעטיה נמי מזרות דבחד עניינא כתיבי כדדרשינן בזבחים [טו:] בפרש' וינזרו מקדשי בני ישראל דבזרות קא מיירי והתם נמי כתיבא טומאה וכיון דדם ליתיה (כח אב)בטומאה בחיוב זרות נמי ליתיה קא משמע לן היקישא וחכמים אומרים אין בו אלא אזהרה אחת ואף על גב דאית ביה תרי לאוין בדם וחד בזרות קא סברי רבנן כיון דמיעטיה רחמנא לדם מטומאה (הם) הכי נמי לא מיחייב עליה משום זרות דזרות וטומאה בפ' וינזרו איתקיש להדדי כדאיתא בזבחים פרק ב' [טו:] הילכך בדם לית ביה אלא אזהרה אחת: