ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק כ ב

והקריב ממנו מן המחובר מפרש במנחות פ' התודה [עז:] שלא ינתח בשר קודם שיטול את האימורין. קרבנו אשה לה' את החלב המכסה וכו' מה ת"ל כלומר ליכתוב רחמנא והקריב ממנו אשה לה' ואנן ילפינן ליה מכשב ומבן הבקר ומדהפסיק לו ענין שמעינן דאינו טעון אליה:

שיכול שיתמעט מכולם נראה לי דהאי מכולן דלא בעי כולן קאמר אלא חלב המכסה בו בלבד הואיל ופתח בו הכתוב תחלה. ודין הוא שיתמעט מה מצינו בבן צאן שנתרבה באליה וכן נתרבה בכולם אבל בן עז הואיל ונתמעט וכו':