ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק יח ד

כשב למה נאמר לרבות את הפסח לאליה פי' כשב מיותר הוא דכיון דכתיב ברישא ואם מן הצאן קרבנו ובפרש' שניה כתיב עז ממילא שמעינן דפ' ראשונה מיירי וכו'. אלא לרבות את הפסח לאליה אע"ג דלא כתיב ביה אלא חלב כדכתיב ואת דמם תזרוק על המזבח ואת החלבם תקטיר ומרבינן מינה מעשר ופסח ומרבינן אליה ושתי כליות ויותרת הכבד:

להביא פסח שעבר זמנו שקרב שלמים ושלמים הבאים מחמת פסח דהיינו מותר פסח שיכול והלא דין הוא ומה אינו טעון סמיכה. פירוש היינו פסח:

אבל אינן נאכלין אלא ליום ולילה בתחלת הקדשו פירוש נקטיה ביה חומרי שלמים וחומרי פסח מיהו נאכלין ביום ובכל מאכל והנך נמי שלמים נינהו ורמינן עלייהו כל חומרי דאשכחן בשלמים ואינן נאכלין אלא ליום ולילה דאהני להו חומרא דפסח לשויינהו כשלמים דחמירי בעלמא:

ובן עזאי סבר הואיל ומכח פסח קא אתו כפסח דמו לגמרי ואינן נאכלין אלא בלילה ואינן נאכלין אלא צלי. מיהו אין בהו משום שבירת עצם דהא מיעט ועצם לא תשברו בו.