ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק יח א

ומה ת"ל מן הבקר ומן הצאן פי' אם למדו על שלמים שהן באין מן הבקר ממילא ידעינן שהן באין מן הצאן ומה אולמיה דהאי מהאי. אי נמי נכתוב כאן בצאן וילפינן לבן הבקר לפי שיש בבקר דלא מצינו שלמים לצבור מן הבקר. וקשיא לי לימא משום דכבש אית ביה אליה ואי לא כתביה רחמנא מהיכא ידעינן ואי אמרת ליכתוב בכבש ולא בעינן הבקר אי כתב הכי הוה אמרינן לכולה מילתא גמרינן בקר מכבש ונבעי נמי אליה. ואיכא למימר דהא מלתא מפרשת מלואים גמרינן לה דכתיב בפרשת שמיני ואת החלבים מן השור ומן האיל האליה והמכסה והכליות ויותרת מן הכבד וכתיב נמי בעגל החטאת ואת החלב ואת הכליות ואת היותרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה ואלו אליה לא אשכחן אלא באיל בלחוד הילכך משום אליה לא צריך למיכתב שלמים בבן הבקר ושלמים בצאן הא לפי שיש חומר בזה שאין בזה כדמפרש ואזיל. ואי קשיא לך הא אשכחן במלואים שור קרב שלמי צבור. ההוא הוראות שעה היתה ולא נהג לדורות אבל אימורי שלמי צבור נהג לדורות לצבור כדפרישית: