ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק יז ג

קרבנו ולא קרבן אביו פי' אם מת אביו והניח לו שלמים מביאם ואינו סומך עליהם ור' יהודה היא שר' יהודה אומר אין היורש סומך. ורבנן פליגי עליה במס' מנחות פ' שתי מדות [צג.] והתם מפרש טעמיהו:

קרבנו ולא קרבן חברו קשיא לי היינו ידו ולא יד שלוחו דאמרינן לעיל. ואיכא למימר דמהתם ממעטינן שאינו יכול לומר לשלוחו סמוך תחתי על ראש קרבני אלא הוא עצמו יסמוך. והכא קא ממעט שאם שלח לחבירו קרבנו ממדינת הים אין חבירו סומך על ראש קרבנו דלא תימא כיון דאין בעליו כאן יסמוך חברו תחתיו קמ"ל: