ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק טו ג

ונתת עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן פי' שהרי הזכיר בו לבונה ולא הזכיר בו שמן וכיון דכתיב פה מיעוטא שמע מינה עיכובא הוא דאין בו שמן:

שהיה בדין. ומה מנחת נסכים שאינה טעונה לבונה ואעפ"י כן נכתב בה שמן לחם הפנים שהוזכר בו לבונה אינו דין שיהא טעון וכו' פי' דכתיב ושור ואיל לשלמים וכו' ומנחה בלולה בשמן וכי היכי דאית בה שמן הכי אית בה לבונה. הואיל ונקמצת במנחת יחיד ונאכלת במנחת יחיד: