ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק יד ג

אין לי אלא הקומץ שטעון מלח מנין לרבות את הלבונה. ארבה אני את הלבונה הבאה עם המנחה מנין לרבות הבאה בפני עצמה כגון שהתנדב לבונה ולבונה הבאה עם לחם הפנים ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח וכו' ואימורי חטאת הכי איתא במנחות ת"ל על כל קרבנך תקריב מלח. והתם קא פריך למה לי האי קרא לרבויי והא אמרינן ברישא מה מנחה מיוחדת שאחרים באים לה חובה אף כל שאחרים באים לה חובה ואם כן הנך כולהו הרי אחרים באים חובה להם שהרי כולם צריכין עצים למערכה. ומתרץ דהכי קאמר וכל קרבן כלל מנחתך פרט אין בכלל אלא מה שבפרט. והשתא ודאי לא אמרינן מה מנחה מיוחדת שאחרים באים לה חובה אף כל שאחרים וכו' ומעתה אין לי אלא הקומץ מנין לרבות את הלבונה ומנין לרבות את כל אלו להכי קאמר ת"ל על כל קרבנך תקריב מלח כלומר חזר וכלל. כלל ופרט וכלל דנין אותו כעין הפרט מה הפרט מפורש שאחרים בהם חובה לה וכו' כדאמרי: