ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק יב ז

מרחשת יש לה כסויי מחבת אין לה כסוי. פריך במנחות [סג.] מאי טעמא אי לימא משום דמרחשת איכא מרחשושי הלב וגרון שהוא מכוסה מבני אדם ומשום הכי יש לה כסוי. מחבת דאתיא על מחבואות הפה. כדאמרי אינשי נבח נבוחי דהוא עון מגולה ומשום הכי אין לה כסוי. ואימא איפכא וכו' כדאיתא התם. אלא גמרא הוה בידיה מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין פי' שמתוך שהיתה עמוקה לא היה שורף השמן כל כך. מחבת צפה שלא היו דפנותיה גבוהים ומתוך כך מעשיה קשין פירוש נגובין מפני שהאור שורף את השמן שבה ובמנחות [שם] מפיק טעמא מדכתיב וכל נעשה במרחשת ועל מחבת במרחשת משמע בתוך שיש לה תוך ועל מחבת משמע שאין לה תוך: