ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק יב ב

אמרו לו והלא בהדיא נאמרו חלות בלולות ואי אפשר לבוללן אלא סולת מפרש לה פ' ואלו מנחות [עה.] אי איפשר דקאמר ליה רבנן מאי היא אמ' רב שמואל בר רב יצחק רביעית שמן מתחלקת לכמה חלות אלא ודאי סלת נבללות דאי איפשר שעם המים ועם השמן היו יכולות ליבלל כלל. וקשיא לי דלמה ליה האי טעמא תיפוק לי דחלות תודה לא היה בהן פתיתה דהא כתיב אחד מכל קרבן שלא יטול פרוס ואם נפרס לחמה פסול כדאמרי' במנחות בפ' התכלת [מו.] ואיכא למימר דאי לאו האי טעמא שלימות נמי נבללינהו בשמן אלא שאין בשמן ספק לבלילה זו מפני שהוא דבר מועט והן מרובות. ואיתא להאי מילתא כולה במנחות. מצה יכול מצוה ת"ל תהיה הכתוב קבעו חובה: