ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק יב א

ואם מנחה על המחבת מלמד שטעונה כלי שרת ולאו דכתיב כלי שרת הכא אלא לאורויי דהאי מחבת כלי הוא ששמו כך ולפי שדבר במנחת מאפה תנור דלאו כלי הוא כדתנן במנחות בפ' ואלו מנחות [עד:] כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלשה מתנות שמן ואמרינן בגמרא למעוטי מנחת מאפה תנור אלמא תנור לאו כלי הוא משום הכי אשמעינן דמחבת כלי הוא ומקודש ולאפוקי נמי מבית שמאי דאמרי במס' מנחות פ' כל המנחות [סג.] האומר הרי עלי מחבת ומרחשת יהא מונח עד שיבא אליהו ז"ל דמספק' ליה לבית שמאי אי על שם כלים נקראו כן או על שם מעשיהם נקראו אלמא האי מחבת לאו כלי הוא אלא מחבת הוא דקאמר ומרחשת נמי מין מרחשת. ושני כלים היו במקדש שהאחד נקרא מרחשת והאחד נקרא מחבת לא שיהו שמות עצמן ידועין כך אלא שהיו עושין בזה מנחה על עון מחבת ובזה מנחה הבאה על עון מרחשת וכך היו קוראין אותם זה כלי מרחשת וזה כלי מחבת על הזכרת המנחות היה אומר הילכך הא דאמרינן הרי עלי במרחשת לא ידעינן מאי קאמר דהאי גברא מנחת מרחשת לא קאמר דאילו אמר הכי ודאי מנחה העשויה במרחשת קאמר ולא ידעינן הי ניהו אי עון רחשושי הלב אי עון רחשי שפתים ולא ידעינן מאי אינון. האי גברא אי שכיב או אזיל לעלמא תהא מנחתו מונחת עד שיבא אליהו אלו הן דברי בית שמאי אבל בית הלל אמרי דמרחשת ומחבת כלים ידועים הם במקדש ושמות הכלים כך היו. ומפקינן מהכא טעמא לבית הלל מדכתיב ואם מנחה על המחבת משמע כי הוא כלי ידוע. ובמנחת מרחשת כתיב ואם מנחת מרחשת קרבנך והוא לא הוה בריר לן אם כלי הוא או על שם מעשה הוא אלא דנפקא להו לבית הלל מקרא אחרינא דכתיב בפ' צו וכל נעשה במרחשת ומה תנור כלי אף מחבת ומרחשת כלים. ומחבת לא הוה צריך למילפה מתנור דהא הכא מגופיה נפקא לן אלא אגב מרחשת נקטיה:

והשתא דגמרינן דמחבת כלי ממילא ידעינן דכלי שרת הוא ולא מבעיא מחבת ומרחשת שצריכין להיות כלי שרת קדושים אלא אפילו ביוצא שלהן שהוא מקום לישתן ועריכתן צריכין להיות כלי שרת קדושים. והא מילתא נפקא לן במנחות בפ' שתי הלחם [צו.] שמקום לישתן ועריכתן צריכין להיות כלי שרת קדושים דכתיב ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את החטאת ואת האשם ואשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה. והשתא חזינן בהדיא דמקום אפייתן קדוש הוה מדכתיב לבלתי הוציא אלמא קדושה ומיפסלא ביוצא אלא אפילו ללישתן ועריכתן נמי ילפינן מהאי קרא דצריכין להיות קדש דהא איתקש לחטאת ואשם מה חטאת ואשם טעונין כלי שרת קודם בישולן בשחיטה וזריקה אף מנחה טעונה כלי שרת קודם לאפייתה דהיינו ביוצא שלהן ללישתן ועריכתן. ומשום הכי אמרינן במתני' דשתי הלחם [שם] דמנחות יש בהם מעשה כלי בפנים ואין בהם מעשה כלי בחוץ לומר שכל מעשיהם בפנים מה שאין כן בשתי הלחם ולחם הפנים דעריכתן ולישתן בחוץ ואפייתן בפנים. ועלה אמרינן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי ומפרש לה בסמוך: