ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דנדבה, פרק יא ב

לאהרן תחלה שהוא נוטל חלק בראש. לאהרן שלא במחלוקת פלוגתא אדר' דאמר מחצה לאהרן ומחצה לבניו. ורבנן סבירא להו שהוא נוטל פחות מן המחצה והכי איתא ביומא פ"ק (יד.):

ובניו קדש קדשים להתיר מנחות ישראל פי' שיהו שירים מותרות באכילה לכהנים:

ומנין יצאו כלומר ומנין הייתי סבור שאסורות מכלל שנאמר בפ' נסכים בפ' שלח לך כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח ניחוח לה':

ואם רצה לרבות ירבה פירוש דרשינן מהאי קרא בספרי ובמנחות פ' כל המנחות (קז:) כל האזרח מלמד שמתנדבין נסכים וכמה שלשת לוגין דכי היכי דשלשת לוגין חזו לכבש חזו נמי לאיל. והנך מככה נפק. אלא אפי' חמשה לוגין דלא חזו לשום קרבן מתנדבין ואע"ג דמייתי להו בחד מנא לא אקבעו כהדדי ומשיך מנייהו ארבע לוגין והלוג הוי לנדבת צבור. ונפקא לן מדכתיב יהיה והשתא אמרינן הכי מנין הייתי סבור שנתמעטו מן האכילה. מכלל שנא' כל האזרח יעשה ככה את אלה ודרשינן מהתם שאם רצה להרבות ירבה מיהיה כדאמרי' ושמא אינו אומר יהיה לרבות אלא שיהו מנחות ישראל נתונים על גבי האישים. פירוש ואפילו מנחת נדבה דעלמא וכל שכן אם יהיה המתנדב מנחת נסכים דודאי כולה כליל דהא ממנחת נסכים דקרבן ילפינן לה. ומה אני מקיים והנותרת מן המנחה יאכלו במנחת גוים ושל נשים ושל עבדים. פירוש דהא הנך לאו בכלל אזרח נינהו:

ת"ל לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מנחת ישראל: