ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה ח א

אם האומר אינו חייב השומע יהא חייב פי' שהרי אמרנו למעלה שאינו מביא קרבן על שגגתו אלא העושה מעשה דכתיב בע"ז תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה וילפינן בכל התורה מע"ז: יצא המסית והמדיח והמכשף וכו' וא"ת נהי דאינו מביא קרבן קבוע קרבן עולה ויורד מיהא ליתי הרי אין כאן אלא אלו שיצאו לידון בדבר חדש ואין לך אלא חידושן. ואם האומר אינו חייב השומע היאך יהא חייב: יוכיח זה עצמו וכו' פירוש שהמשביע עצמו פטור והשומע שבועה חייב: