ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה ג ד

וסמך ידו על ראש הפר לרבות פר יום הכפורים לסמיכה הפר יתירא קא דריש פר יום הכפורים שטעון שתי ודויין דכתי' ביה תרי זמני והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו והאי כפרה כפרת דברים היא שעדין לא נשחט הפר. ואומר אנא דילפי' כפרה כפרה מחורב דכתי' אולי אכפרה בעד חטאתכם מה להלן באנא וכו' הכי איתא ביומא: [לז]: לא אם אמרת בזה שהוא בא בשביל עבירה ידועה תאמר פר וכו' פר יום הכפורים מכפר על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה בסוף או שאין בה ידיעה בתחלה ובסוף. (פר) [בר] קרבן הוא ולא מכפר עילויה: ולרבי שמעון דאמר מכפר על שאר מצות מ"מ דוקא על הספקות או שנודע להם ידיעת ספק או שלא נודע לו כלל כעין שעיר המשתלח לכל ישראל אבל הנהו דידיע להו לגמרי בני קרבן נינהו ולא מכפר: אבל פר כהן משיח בא על עבירה ידועה פי' ידיעה גמורה ומשום הכי לא יליף מיניה לסמיכה ת"ל וסמך ידו וכו': ושחט את הפר לפני ה' בצפון פי' ילפי' לקמן בפ' אשר נשיא יחטא מדכתיב התם ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה: וכתי' נמי בפרש' כשבה ושעירה ושחט אותם במקום אשר ישחט את העולה וכו' כדאית' התם ילפינן וכולהו קרא. דתורה אחת לכל החטאות שיהו נשחטות בצפון: