ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה ב ב

לא אם אמרת ביחיד שאינו מביא חטאת על לא הודע פי' תאמר בצבור שמביאין שהרי שעירי ראש חדשים ושעירי הרגלים מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף. אי נמי בשעיר הנעשה בפנים תולין על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ואעפ"י שמתכפרין בהן אחד יחיד ואחד צבור מ"מ הקרבן של צבור ולא מצינו ליחיד שמביא קרבן על כך: משם יוכיח שמביא חטאת על לא הודע שכל מה שהצבור מתכפרין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. בשעיר בפנים משוח וכהנים מתכפרין בו: ואינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת פי' דמשוח בכלל נפש האמור בע"ז הוא. וכתיב ביה תורה אחת יהיה לכם: