ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה א ט

כשהוא אומר מכל מצות י"י לרבות את האם ואת אשת האב ואת הכלה שהיא בסקילה כע"ז פי' ארבע (פי') מכל מצות י"י כתיבי חד במשוח וחד בעדה וחד בנשיא וחד ביחיד ודרשינן בהו מצות הוו להו תמניא. חד דרשינן לעיל מכל ולא כל וכו' פרט לשמיעת קול וביטוי שפתים וכו' פשו להו שבעה והנך שבעה דרשינן להו השתא לרבוי הנך אף על גב דלא דמי לע"ז בכל הדברים שאמרנו. והבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה דמו טפי לע"ז מכל הנך דאמרי לקמן. דהנך הוו בסקילה ומשנאסרו לא הותרו שהרי אין להם היתר בגט ולא הותרו מכללן שלא מצינו היתר לאדם באמו ובאשת אביו ובכלתו אלא שאין איסורו נוהג בבני נח כישראל. ואליבא דר' אליעזר דדריש [סנהדרין נח.] על כן יעזב איש את אביו ואת אמו אביו אחות אביו ואמו אחות אמו. אבל איסור הבא מחמת אישות לית ליה. ואמו נמי אע"ג דר' אליעזר מודה בה דאסורה לבני נח אפי' הכי לא דמו לע"ז דאילו ע"ז אין לה היתר לשום אדם ואלו עריות אע"ג דאסירן לקרובים שריין לכל אדם: ובענין זה הותרו מכללן ומוסף עלייהו כתוב בתו ובת בתו ובת בנו פי' כל היכא דאמרינן בהאי שמעתא מוסף עלייהו או משום דנחת דרגא מקמאי או משום דלא כתיבי בהדיא וקא אתו מדרשא דקמאי. וא"ת מה ראו להוסיף בתו ובת בתו על האם ועל אשת אב ועל הכלה והלא אין למדין מהן כלל ואין מיתתן שוה דאלו בסקילה ואלו בשריפה. אלא שיש לומר משום דהוו שאר דידיה כי הנך מיהו נחתי דרגא מקמייתא דהני בסקילה כע"ז והנך בשריפה: