ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה א ד

מה ת"ל בשגגה בשעירה פי' בשעיר נשיא ובשעירת יחיד ושניהם בשאר מצות אבל בכבשת יחיד לא נאמר בה בשגגה ושגגה האמורה בצבור דכתי' ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם ממנו ההוא לגופיה דהא כדדרשינן לקמן דבעינן העלם דבר עם שגגות מעשה אלא האי בשגגה דרישא יתירא הוא דאי ביחיד קא מיירי הא בגופיה כתיבא. ואי במשוח קא מיירי הא כתיב ביה לאשמת העם הרי משוח כצבור ישגו ונעלם דבר משום הכי דרשינן בשגגה פרט לזדון: שעיר נתרבה בצבור בחטאות מוספין של ראשי חדשים ושל מועדות: [שעירה] נתרבה בע"ז בחטאת יחיד ושעיר לא נתרבה בע"ז בחטאת יחיד. ואף על גב דאשכחין ליה בע"ז של צבור התם בלחוד הוא דמייתי ליה אבל יחידים לא מייתי ליה כלל: