ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה יג יג

ביום אשמתו בית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתר פי' ביום אשמתו זהו יום הגזלה שאם כחש יתן ביום הגזלה כשעת הוצאה פי' מבית הבעלים דהיינו כשעה ששלח בה יד ואם נטענה אצלו או נתעברה אצלו אחר ששלח בה יד וגזזה וילדה הגזות והולדות שלו ואינו משלם אלא כשעת הגזלה. ואם איתה באותה שעה מעוברת וגזזה משלם כאותה שעה והיינו ביום אשמתו ביום גזלתו בין לחסר בין ליתר לפי שהפקדון נחשב כגזלה משיתבענו בב"ד ויכפור בו ואעפ"י שלא שלח בו יד וכן אם שלח בו יד עד שלא תבעו אינו נעשה גזלן עד שיתבענו דכתיב ביום אשמתו: וכי דינא הוא דמחייב ליה אשמה פי' חיוב תשלומין. מ"מ אין הלכה כר' עקיבא דקיימא לן כב"ה דמשעה ששלח בו יד נעשה גזלן עליו וחייב באונסיו והיא שעת הגזלה לחסר וליתר והכי איתא בפרק המפקיד [מג:]: