ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה יב ו

והד"ה כלומר היאך אתה יכול לומר כן שעל הקלות יביא שום קרבן בין על לא הודע בין על הודע: והד"ה שלא יביא כלל. ומה במקום שחייב את הודע של חמורות חטאת וכו' מקוה שפטר את הקלות מאשם פי' שהרי לא נתפרש אשם ודאי אלא לדברים מיוחדים כגון אשם מעילות ואשם שפחה חרופה אינו דין שנתחייב וכו' פי' שכל חייבי לאוין בכלל אשר לא תעשינה הם וכל שכן להודע שלהם שהביא אשם כלומר עד שאתה עושה את הודע של קלות לפטור מפני שלא נתפרש אשם ודאי אלא לדברים מיוחדים ואתה רוצה ללמוד ממנו לא הודע בקל וחומר. אדרבה תעשה את לא הודע שלהן אב חייב הואיל ובכלל לא תעשינה הם ותלמוד ממנו הודע בחיוב מק"ו ויתחייב אשם בשניהם: דין אחר וכו'. על הדרך הראשון הוא מתפרש כלו ואין ביניהם כלום אלא שינוי הלשון בלבד והדין הראשון עדיפא ליה למילף קלות מקלות אעפ"י שהוא לא הודע מהודע אבל הדין השני עדיפא ליה למילף לא הודע מלא הודע אעפ"י שהוא קלות מחמורות ואשם מחטאת וזהו ההפרש אשר ביניהם לבד: ובמסקנא דמילתא אמרינן ואשם ואשם לגזירה שוה מה ואשם האמור בחטאת יחיד דבר שזדונו כרת וכו' דהא גמרי' לה מע"ז אף ואשם האמור כאן וכו' וממילא אמרינן אימעוט ספק מעילות מאשם תלוי דלא כר' עקיבא ור' טרפון: