ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה יב ג

ועשתה אחת לחייב על כל אחת ואחת. שאם בא לפניו ספק חלב דם נותר ופיגול וכו' פי' הא דקתני אינו חייב אלא אחת לא מפרשא הכא אלא לקמן מפרש לה בריש פרש' אחריתי לומר כשם שיש חלוקה בחטאת כך יש חלוקה באשם תלוי: והא דקאמר שאם בא לפניו ספק חלב דם וכו' אין זה פי' לחייב על כל אחת ואחת שהרי לא אכל אלא אחת ואינו יודע איזה הוא אלא הרי הוא מפרש והולך לענין חיוב אשם תלוי שהוא על שני עניינים לאפוקי מדרבי אליעזר ור' יהושע אליבא דר' יהודה כדאית' לקמן בסמוך שאם בא לפניו ספק חלב ודם ונותר ופיגול ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה אכל והוא בשאכל בחזקת היתר. אבל לבסוף נודע לו שאכל אחד מאלו האיסורים ולא ידע איזה מהם אכל לדעת ר' אליעזר חייב חטאת לדעת רבי יהודה ורבי יהושע פוטר אף מאשם תלוי. ואלו להאי תנא מביא אשם תלוי כמי שיש לפניו חלב ושומן ואכל אחד מהם בחזקת היתר ואח"כ חזר לו הדבר בספק לומר שמא חלב אכל והאי ת"ק ר' שמעון הוא דהא דקאמר ר' שמעון אבל ספק עשה ספק [לא עשה] צא ובקש עליו מנין שמביא אשם תלוי קא בעי עלה בכריתות [יט:] מאי הוי עלה לר' שמעון וקא פסוק פשיטא מבריית' דלר' שמעון דא ודא אחת היא ובשתיהן מביא אשם תלוי כדקתני הכא ברישא דשמעתא: קשיא לי להאי פירושא דלקמן מפיק לה להא מילתא לחייב על כל אחת ואחת על מיני איסורין קאמר כגון ספק אכילת חלב וספק מלאכת ספק וספק אחותו וספק אכילת חלב או שומן שהם עניינים חילוקין שאם באו כולם לידי ספק מביא אשמות הרבה למיני איסורין אבל למין איסור אחד לא למדנו כגון חלב ודם ונותר ופיגול בהעלם אחד: וההיא ילפינן לקמן מעל שגגתו דאי מחד קרא הוה מוקימנא ליה למיני איסורין הרבה בלחוד. ולפי שיש מי שחולק באשם תלוי לומר שאין ידיעת ספק מחלקת אשמות כדאיתא לקמן להכי אצטריך למדרש כל הני ור' שמעון הוא דמיקל באשמות כדאיתא לקמן. ואיהו תני לה להא מילתא כדפירישית: עוד יש לפרש לחייב על כל אחת ואחת לומר שהוא מביא אשם על שני עניינים הללו בין שני עניינים שהם אסורים בין שהם איסור והיתר ואינו יודע איזה אכל כדמפרש ואזיל. ורבי שמעון היא ולאפוקי מדר' יהודה וזה הפי' יותר קרוב מכולן ואעפ"י שהוא נראה כמפליג: