ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה יא ח

תאמר במעילה שהיא בעון מיתה וכו' ר' קתני לה דתניא הזיד במעילה ר' אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה ואמרינן מ"ט דרבי גמר חטא חטא מתרומה וכו' והכי איתא בסנהדרין פ' הנשרפין [פ"ג.]: וקשיא לי טובא מאי חומר' דמיתה מכרת. ונראה שהמיתה יותר קרובה מן הכרת שהכרת כמו שהוא מת בחצי ימיו כמו שא"ר ז"ל מת בחמשים שנה זו היא מיתת כרת דכתיב אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי שנותיו של אדם שמונים שנה יצא מהם עשרים שאין אדם נענש בהם נשארו ששים חצין לחלק שנותיו הרי ר אבל המיתה אין ממתינין לו עד כאן אלא שהכרת בניו נענשין כדכתיב ערירים ימותו אבל המיתה אין בניו נענשין על ידו ובפסחי' פ"ב [לב:] מקש' האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה ומתרץ לה כדאיתא התם והתם נמי מפרשי לה חומרי אחריני דליתנהו הכא כגון מתעסק ושאין מתכוין דחייב במעילה מה שאין כן בשאר מצות כגון שבת אלא דרך התנאים פותחים בקלין וחמורין ומפרשים קצת החומרות ובאים אחרים ומשלימין אותם: