ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרשה יא ה

אי מה חטא האמור בתרומ' אכל ונהנה פי' הוא עצמו אכל התרומ' בפרוט' ונהנה ממנה דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו. ואם האכילה לפועליו ולאורחיו אינו משלם כלום אלא הן משלמין קרן וחומש והוא משלם להם דמי סעודתם. והכי איתא בתרומות [פ"ו מ"ג]: ומנין אכילתו ואכילת חבירו ת"ל תמעול מעל ריבה. ואי קשיא התם השתא באכילת חבירו לחודה מיחייב. באכילתו ואכילת חבירו מבעיא לא קשיא מידי דמתנת הקדש לחבירו מיהא נפקא לן דמחייב דכל מהנה לחבירו כהנאתו והנאת חבירו דמיא כדאמרן: לא צירף שתי אכילות כאחת פי' דבעינן אכילת כזית בכדי אכילת פרס ומנין שאפינו בענין הזה מצטרפין ת"ל תמעול וכו' ובמעילה פ' הנהנה [יט.] מפרש למאי הלכתא מקשי' מעיל' לסוטה ולע"ז ולתרומה: