ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק ט ה

ושלא יכפר בשנים כאחת. יש מפרשים שלא יבאו שני חטאות בשותפות היכא דודאי חטאו שניהם. ויש מפרשים שלא יקח שני דמים משני חטאות בבת אחת ויתן מתנה אחת מזו ומתנה אחת מזו עד שישלים את המתנות לשניהם אלא ישלים כל המתנות של זו ואח"כ יתן של זו. והענין הזה אינו אסור אלא בכהן אחד אבל בשני כהנים אין בכך כלום. ויש מפרשים שלא יערב דמים בדמים אפי' חטאת בחטאות ואם נתערבו שיתן כל המתנות לשם זה ויחזור ויתן לשם זה. ודבר זה אינו שאם נתערבו דם חטאת בחטאת נותן ארבע לשם שניהם ויוצא והכי איתא במתני' בזבחים פ' כל הזבחים [פ:]: וכן הדין דהיכי מצי יהיב קמאי לחד מינייהו והא קא יהיב מדם חטאתו של זה על זה ואינו רשאי לעשות כן: ועוד דמתנות האחרונות הוו להו שירים המעורבים בהם והם דמים התחתונים שנתערבו בעליונים ולדעת רבנן ישפכו לאמה אלא אי איכא לפרושי הכי לכתחלה הוא דאיכא לפרושי שלא יערב דמים בדמים: ונסלח אין משיירין לו ליום הכפורים שלא נאמר חטאת תולה ויום הכפורים ממרק אלא החטאת ממרקת: או יכול אעפ"י שישב לו ולא הביא תהא לו סליחה ביום הכפורים. ולקמן בפרשת מעילות איתא בלישנא אחרינא. או יכול אעפ"י שחשב ולא הביא וכו' כלומר שחשב להביא קרבן ולא הביא. וכמדומה אני שהוא תיקון הסופרים מן הדעת: ולפי דעתי הלשון הראשון הכתוב בכאן יותר נכון דמהיכא תיתי שמפני המחשבה יכופר לו אלא ודאי על ידי יום הכפורים כדפרישית: