ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק ז י

תאנים וענבים לפניו וכו' זהו משני שמות ובכריתות [שם] שנינו אמר ר' יהודה אפי' נתכוון ללקט תאנים וליקט תאנים שחורות וליקט לבנות רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. הא דקתני התם אפי' אליבא דרבי אליעזר דאפי' בשני שמות חייב חטאת ור' יהושע פוטר. והאי דקתני הכא אף בדבר שהוא משם אחד אליבא דר' יהושע כדקאמר בהדיא: אם כן למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק. מפרש התם דכי האי גוונא נמי מתעסק הוא הואיל ומתכוון לזה ועשה את זה לפי שאינה מלאכת מחשבת שהרי לא חשיב לעשות כך אלא הכא במאי עסקינן כגון שנתכוון ללקט ענבים דשכח וסבור תאנים והלכה ידו על התאנים דר' אליעזר סבר הרי נעשת כוונתו ולא מתעסק הוא ור' יהושע סבר לא נעשת כוונתו והרי הוא כמתעסק והמתעסק בשבת פטור. ואי קשיא לן והא בין לאביי בין לרבא היכא דנתכוון לחתיכה דאיסורא אע"ג דלא עבד מאי דמתכוון חייב דעד כאן לא פליגי אלא היכא דנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דאביי מחייב הואיל ומתכוון לחתיכה בעולם ורבא פוטר הואיל ולא קא מתכוין לחתיכא דאיסורא אע"ג דמיחלף ליה חייב. ואיכא למימר התם דליכא חלוף כגון שראה צנון בקרקע והיה סבור שהוא תלוש וחתך ממנו ונמצא שהוא מחובר אביי מחייב הואיל וקא מכוין לחתיכה בעולם ובאותו צנון עצמו. ורבא פוטר הואיל והיה סבור שהוא תלוש אבל אם היה יודע שהוא מחובר אלא היה סבור שהוא ארוך ונמצא קצר או מתוק ונמצא מר הואיל ולחתיכה דאיסורא ובצנון אחד היתה כוונתו ומעשיו חייב ואי קשיא לן היכי אמר ר' יהודה הכא שתי נשיו נדות או שתי אחיות עמו בבית נתכוון לבא על זו ובא על זו ר' יהושע פוטר דומיא דתאנים וענבים דפטר משום דמתעסק שלא בבקשתו כדאמרי' לעיל. והא קיימא לן [שם ע"ב] המתעסק בחלבים ובעריות חייב שהרי נהנה המתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה. ונראה לי דהא דקתני נדות ואחיות ביני תאנים לאו משום מתעסק קתני להו דר' יהושע דפוטר לאו משום מתעסק פטר להו אלא שבא על אחת מהן ולא ידע בסוף על איזו מהן בא: והא דקתני נתכוון לזו שמא בא על זו קאמר דהוו להו תרי קולי שהרי יש כאן ספק שינוי בקשתו ויש כאן ספק ידיעה. ולהודיעך כחו דר' אליעזר קאמר דאפי' בתרי קולי קא מחייב. ורבי יהושע דפטר משום ספק ידיעה קא פטר דבעינן בה עד שיודע לו חטאתו ולר' אליעזר הא בה פרט למתעסק: ותאנים וענבים קא אוקימנא לעיל כגון שהלך ללקט ענבים ושכח וכסבור תאנים בעינא. והלכה ידו על הענבים דר' אליעזר סבר הרי נעשת כוונתו ואינו מתעסק: