ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק ו יב

הוא פרט לששרפו שלא לשמו: קשיא לי טובא היכא אשכחן שריפה לשמה דהא אפילו בע"ז ובפרה אדומה שתחלתה אינה אלא לאפרה ושחיטתה והזאתה הוא דפסול שלא לשמה אבל בשריפה לא אשכחן פרים הנשרפין לא כל שכן. ועוד שריפה מי מעכב' כפרה אטו מי עדיפה שריפה מהקטרת אימורין של פר ושפיכת שירים שאין מעכבין את הכפרה. ואם עשייתן אינה מעכבת לשמו היאך מעכב: ובמה היה מתוקן אלו היה המדרש כמו שהוא בשעיר חטאת שיהו כל מעשיו לשם שמים לשם חטאת הוא פרט לששחטו שלא לשמו ואיפשר דהאי נמי הכי קאמר ועל טומאת העסוקין בשריפתו קאמר. אי נמי דעל שריפתו חוץ לשלש מחנות קאמר. וה"ק מה שהוצרכו חוץ לשלש מחנות והעסוקין בשריפתו שהוא מטמא בגדים כדדרשי' בפר יום הכפורים מאשר הובא את דמם לכפר בקדש בנין אבל כל חטאות הפנימיות שהן מטמאין בשריפתן וקא דריש השתא שלא אמרו כל זה אלא בזמן ששרפו לשמו כלומר שנעשה לשמו ושרפו. אבל אם לא שרפו אלא בשלא לשמו כלומר שנעשה בו מעשה שלא לשמו בין בשחיטה בין בקבלה בין בהלוך בין בזריקה אינו צריך שלש מחנות ואינו מטמא בגדים: והכי איתא בזבחים [קד] פרק טבול יום דתנן פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין בזמן שנשרפי' כמצותן נשרפין בבית הדשן ומטמאין בגדים ואם אינן נשרפין כמצותן נשרפין בבית הבירה ואין מטמאין בגדים ואם לא עשה כל מעשיהם לשם חטאת הרי שאינן נעשין כמצותן. הנה לשון משנתינו מסייע לפירושינו זה דקתני פרט לששרפו שלא לשמו כשנעשה בהן מעשה שלא לשמן אבל בשריפה עצמה (אינו) ודאי אין מחשבה מועלת כלל: והכי איתא בזבחים פ' טבול יום [קד:] דאבעיא לן התם לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפים מי מהניא לינה בבשר דחזי לאכילה אבל האי דלא חזי לאכילה לא או דילמא לא שנא. ואמרינן תא שמע ושוים שאם חשב באכילת פרס ובשריפתן לא עשה כלום מאי לאו מדמחשבה לא פסלה לינה נמי לא פסלה דילמא מחשבה לא פסלה ולינה פסלה. משום הכי איבעי לן לפרושי כדפרישנא וא"ת למה לא אמרינן פרט לששחטו שלא לשמו כמו שאמרנו בשעיר: תשובתך כדי להודיעך כי כל אחד מן המעשים מעכבין בשלא לשמן לשנות דין שריפתו שזה נשרף בפנים וזה נשרף בפנים זה מטמא בגדים וזה מטמא בגדים: ועדין יש להקשות למה לא אמרו פרט לששרפו שלא כמצותו כלשון המשנה: תשובתך מפני שהיה עומד בלשמו כמו שאמר חטאת שיהו כל מעשיהם לשם חטאת: ומיהו פסול שלא לשמו למדנו לשאר פסולין כגון פסול טומאה ופסול מחשבות אחרות: