ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק ד ב

מה שלמים לשמו אף זה לשמו יש מפרשים על הקטרת אימורין דשלמים כתיב אשה ריח ניחוח לה' ובעינן שיהא נותן לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח אף כאן אעפ"י שאין בו אשה לה' בעינן שיקטיר לשמו. מיהו מצוה ולא לעכב שהרי הקטורת אימורין אינה מעכבת. ויש מפרשים על כל מעשיו של פר שיהא זביחתו לשם שלמים וכתיב המקריב את דם השלמים הזורק את דם השלמים שיהא קבלתו וזריקתו לשם שלמים והכי איתא בזבחים פ"א. [ד.] והמסקנא אמרינן אשכחן שלמים שאר קדשים מנא לן דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים הקישן הכתיב לשלמים [בין שנוי קדש] בין שינוי בעלים בעינן לשמו ושאר קדשים ילפי' משלמי' בהאי קרא ופר כהן משיח יליף מהאי: