ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק ד א

מנין לרבות שעירי ע"ז לכל האמור בענין פי' חטאת הבא עם פר העולה בהוראת ב"ד שיהא שוה לפר משיח למתנות ההיכל ולמזבח הזהב וליותרת הכבד ושתי הכליות: ירים ממנו מן המחובר מפרש במנחות פרק התודה [עז:] שלא ינתח הבשר קודם שיטול האימורין וקשיא לי למאי אצטריך והא דרשינן לקמן שמוציאו שלם לשריפה חוץ לשלש מחנות: ואיכא למימר לאגמורי על שור זבח השלמים קא אתי דסמיך ליה כאשר יורם משור זבח השלמים והרי שור זבח השלמים למד מזה שלא ינתחוהו קודם נטילת האימורין. ואיכא מאן דמתרץ דהא דאמרינן לקמן שמוציאו שלם לאו למעוטי מנותח אלא שלא יוציאנו בשנים או שלש פעמים ולעולם מוציאו מנותח אם ירצה ואם רצה מוציאו שלם ומנתחו ושורפו כדדרשינן לקמן שצריך לשורפו מנותח והאי דקאמרינן יכול שיוציאנו וישרפנו שלם יכול כשם שצריך להוציאו בבת אחת ממש ולא משכחת לה כי האי גוונא אלא כשהוא שלם ממש. נאמר כאן ראשו וכרעיו וכו' מה להלן על ידי ניתוח וכו' וכיון דעל ידי נתוח הוא אי איפשר שלא יוציא אבר אחד קודם לחברו שאם מנתחו בחוץ ראשון ראשון מנתח ומשליך על האש ואם הוציאו מנותח ראשון ראשון מפרקו מן המוטות ומשליך על האש ואי אפשר לו לשרפן כולן בבת אחת ממש. ולא נאמר כאן ראשו וכרעיו וכו' מה להלן על ידי נתוח וכו' וכיון דעל ידי נתוח מקמי הוציא כתיב מיהו צריך שלם בשעת נטילת אימורין דהא כתיב ממנו: