ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק ג א

פר יכול זקן פי' דהכי אשכחן קרא דכתי' ופר השני שבע שנים ת"ל בן אי בן יכול קטן פי' בן שנתו או בן שנתים נמי נקרא עגל כדאיתא לקמן. ת"ל פר הא כיצד בן שלש שנים כדברי חכמים קא סברי רבנן בעינן פר שהוא סמוך לבן בקר דהיינו בן שלש. ר' מאיר אומר אף בני ארבע וחמש כשרים קסבר ר' מאיר לא בעינן בפר שיהא סמוך לבן בקר אלא כל שהוא למעלה מבן שלש נקרא פר ואפי' בן ארבעה ובן חמשה אלא שאין מביאין מבן חמש ולמעלה שהם זקנים מפני הכבוד והאי דקאמר ר' מאיר מפני הכבוד אלמא מדאוריית' כשרים ואפי' זקנים ש"מ לא דריש ר' מאיר פר שהוא בן אלא סבירא ליה דאפי' זקן נמי פר בן בקר איקרי. ואי קשיא לך הא דתניא בראש השנה פ"א [י.] בן עשרים וארבעה חדשים ויום א' דברי ר' מאיר שהיה ר' מאיר אומר כל מקום שנ' בתורה עגל סתם בן שנה עגל בן בקר בן שתי שנים פר בן בקר בן שלש. התם הכי קאמר משלש ומעלה ושלש בכלל נקרא פר: ולקמן גרסי' לה בדר' שמעון ומסיים בה הכי אף בני ארבע וחמש כשרים וכו' דש"מ דהכי הוא כדמתרצינן ולא פליגי מתנייתא אהדדי: