ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק כב א

לא אמרתי אלא כחש שקדמו חטא ומאי ניהו שבועת כפירת ממון שאפי' קודם שנשבע לו משעת כפירה נמי קם ליה בחטא אי נמי כיון שנתן דעתו להחזיק בממון חברו אפי' קודם כפירה נמי קם ליה בחטא: יצאו דברים (שהם) [שאינם] של ממון שקודם כפירה אין בהם חטא: וקשיא לי והלא כלל ופרט וכלל הוא כדאמרינן (בבא קמא) [שבועות לז:] וכחש בעמיתו כלל בפקדון או בתשומת יד פרט או מכל אשר ישבע עליו חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון וכו' ואם כן מאי איצטריך ליה ואיכא למימר דר' הוא דקא דריש בכלל ופרט וכלל כדאיתא בסמוך ולדידיה ודאי לא אצטריך אלא כי אצטריך לר' אלעזר דדריש בריבויי ומיעוטי ומרבה כל מילי וממעט שטרות. והשתא אי לאו דנפקא לי מכללא גופיה מיעוטא לכחש דברים על כרחך מיעוט' הוא למעוטי שטרות: