ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק כא ז

מנין לאשם שפחה חרופה שלא יביא אלא בכסף שקלים וכו' שלא נתפרש בו כסף שקלים כמו שנתפרש באשם מעילות. וא"ת באשם תלוי שלא נתפרש בו כסף שקלים ולא באשם גזילות ולא בגזל הגר מאי. התם אעפ"י שלא נאמר בהם כסף שקלים נאמר בהם בערכך לאשם. ומשמע כערך שנתפרש באשם מעילות ומאי ניהו כסף שקלים וגזל הגר נמי אע"ג דלא כתיב ביה בערכך מ"מ הרי הוא בכלל אשם גזלות האמור בסדר ויקרא וכתיב בערכך לאשם. אבל שפחה חרופה לא כתיב בכסף שקלים ולא כתיב ביה נמי בערכך לרבוי מין אשם או אשם כלל לרבות: יכול שאני מרבה אף אשם נזיר ואשם מצורע פי' אעפ"י שהם באים בני שנתן שיהא צריך לחזור בכבש גדול דדמיו שתי סלעים. ת"ל הוא מיעט: הוא בכסף שקלים ואין אחר בכסף שקלים ואותם אשמות שהם באים איל ובאים בכסף שקלים אם לקחם בפחות לא יצא דתניא בכריתות פ' בתרא [כז.] בשעת הפרשה יפה שתי סלעים ובשעת כפרה יפה סלע בשעת הפרשה ובשעת כפרה יפה שתי סלעים לא יצא. ודוקא שהוקרו הטלאים ועמד בשתי סלעים אבל לקחו בסלע ופטמו והעמידו בשתים יצא דהא חסר ליה תמניא והכי איתא התם: