ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק כא ו

אין לי אלא מותר אשמות מותר חטאות ומותר קיני זבין וכו' פי' מותר חטאות כבר נפקא לן בפרש' שמיעת הקול מדכתיב והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא: אלא מותר קיני זבים וזבות וקיני יולדות ומותר קרבנות נזיר ומצורע הוא דנקט להאי קרא וכן דקתני בהדייהו והמקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראויים לגבי מזבח וכו' לא מהאי דרשא אצטריכא ליה דהא ליכא בהו חטא ואשמה. ובירושלמי דשקלים [פ"ד עי"ש] נפקא ליה מכל נדריהם לכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה ובראש הסדר בפ' עולה מפיק לה ר' אלעזר להאי מילתא מכבשים ותנאי נינהו: אי נמי איכא למימר דמהתם נפק' לן שכולם באים עולות אבל שיהיו עורותיהם לכהנים לא למדנו עור העולה לכהן אלא בעולת נדבה מיוחדת אבל בעולת המותרות אימא לא קמל"ן אשם לה' ואשם לכהן וכתיב אשום אשם לרבות את כולן וכן עיקר: ובהאי תירוצא מיתרצי כולהו מותרות: ובזבחים פ' טבול יום [קג.] תני עולת איש פרט לעולה הבאה מן המותרות שלא יהיו הכהנים זוכין בעורה דברי ר' יהודה אמר לו ר' שמעון אם כן בטלתם מדרש יהוידע הכהן: אשם הוא אשום אשם לה'. כל שבא משום חטא ומשום אשמה וכו' והדר ביה ר' יהודה לגבי ר' שמעון וסתם ספרא ר' יהודה וקאמ' הכא דכולהו מותרות עורותיהם לכהנים: מיהו קשיא לי הא דגרסינן הכא עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר' יהודה ורב הונא מתרץ לה במקדיש נכסיו סתם והיו בהם בהמות ראויות לגבי מזבח זכרים ונקבות ר' אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות וכו'. ר' יהושע אומר זכרים הם עצמם יקרבו עולות וכו' ושאר נסכים יפלו לבדק הבית: ואפי' לר' יהושע דאמר אדם חולק את נדרו הני מילי בבשר אבל עורות נתפשים לבדק הבית והכא אמרי' במקדיש נכסיו והיו בהם דברים הראויין לגבי מזבח שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות בשר לה' ועורות לכהנים. ונר' לי דשאני יינות שמנים ועופות מבהמה מפני שהבהמה אין עורה למזבח ומשום הכי עור דידה נתפס לבדק הבית ואעפ"י שהיא קריבה עולה אבל יינות שמנים ועופות הנה הם דברים הראויין לגבי מזבח הילכך כשהוא לוקח עולות אין הקדש בדק הבית חל על העורות מפני שלא היה באביהם דבר שיחול עליו הקדש בדק הבית: ואומר כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו פי' למותר חטאות ולמותר אשמות לא יפול לבדק הבית אלא חלק יהיה לכהנים ומאי ניהו עורות: