ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק כא ב

ר' שמעון בן יהודה ור' אלעזר בר' שמעון אמרי אינו חייב אלא אחת שנאמר וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג אפי' שגגות הרבה אינו חייב אלא אחת ובאיזה ענין נחשבות כשגגות הרבה אבל מ"מ במינים הרבה מודה ר' שמעין דחייב על כל אחת ואחת דכתיב על שגגתו כדדרשינן לעיל: והוא לא ידע פרט לשאמרו (חכמים) [אחרים] פי' כשנודע לו לעצמו ידיעת ספק אז הוא מביא אשם תלוי אבל אם אם חזר הדבר ספק אצל אחרים ולעצמו לא חזר בשום ספק ומכחיש אינו מביא כלום: יכול אף על פי שאינו מכחיש כלומר שמאמין להם לא יביא אשם תלוי על ספקם ת"ל או הודע אליו חטאתו והביא כלומר מכאן הרבינו לגבי חייב חטאת בפרשת (אמור) [יחיד] ונשיא שידיעת אחרים בזמן שאינו מכחיש הויא ידיעה כל שכן לידיעת ספק: הא למה זה דומה לעגלה ערופה וכו' נפקא לן במסכת סוטה [מז:] מהכא ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו: