ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק כ ו

והביא אף לאחר יום הכפורים פי' לפי שלא מצינו באשם תלוי שיום הכפורים מכפר כפרתו כדאיתא בכריתות פ' בתרא [כה.]: יכול אף באשם כן לכך הוצרך לומר והביא אף לאחר יום הכפורים: לאשם שיהא הפרש מעות לשם אשם פי' ולא לשם חטאת ולא לשם קרבן אחר שאם הפרישן לשם קרבן אחר אינו רשאי לשרותן עוד לאשם אלא על ידי חלול מפני שהמעות גם כן נתפסין בקדושתן כמו הבהמה: ישלם אותו להקדש כלומר אם נהנה מקדשי בדק הבית ישלם לבדק הבית. ואם מקדשי מזבח ישלם לקדשי מזבח ולאותו הקדש כדתניא במעילה פ' חטאת העוף [ט:]: הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשם עד שלא קרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאת כדאיתא התם: שיכול הואיל ואינו חייב משום מעילה וכו' דכתיב ונתן אותו לכהן ואין נתינה בפחות משוה פרוטה ומנין שמשלם חומש ואשם על התשלומין האלו ת"ל הקדש ישלם ואת חמישיתו פי' שלא יהא סבור כי החומש שהוא מוסיף אלא שהחומש והאשם שניהם מוספים ומובאין על עיקר התשלומין דהיינו קרן המעילה והחומש: והחומש חומש של קרן: פירוש אחר מנין שמשלם חומש ואשם על אלו כלומר שהתשלומין נעשו קדש גמור וכל מי שנהנה מהן משלם עליהם חומש ואשם כתחלת ההקדש ת"ל ישלם ואת חמישיתו יוסיף עליו. מלמד שאף על התשלומין מוסיף חומש ומביא אשם כדאמרי' לענין תרומה שהתשלומין נעשין קדש וכי אמרי' בעלמא על הקדש ראשון מוסיף חומש על הקדש שני אין מוסיף חומש התם דרך חלול אבל הכא בדרך מעילה שאם נהנה זה מן התשלומין מביא עליהם חומש ואשם. וזה הפי' נראה יותר מן הראשון מדקתני חומש ואשם על התשלומין האלו: