ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק א ט

ועוד שאלו האבר המדולדל בבהמה מהו פי' מדולדל שאינו יכול לעלות ארוכה עוד אם הוא טמא במקומו או טהור אם נחשוב אותו כאלו נתלש ממנה האבר מן החי ומטמא טומאת נבלה כדאית' בפ' שמיני ופשטו ליה שהוא טהור: ובכריתות [שם] מוקי לה להא מילתא במוכי שחין שניתנין בכל שהו דבשעת פרישתו לא הוי חבור כלל ולא מקבל טומאה מיניה והא דתנן במס' חולין [קכז.] האבר והבשר המדולדלין בבהמה הרי אלו מטמאין טומאת אוכלין במקומן. ודכוותה נמי תנן [שם קכט:] האבר והבשר המדולדלין באדם טהורין. הנך תרתי בתר דשמעונהו קבעינהו במתני' ואגמרינהו לתלמידיה והתם נמי פליגי עלה במיתה עושה ניפול דר' מאיר סבר אע"ג דמחיים לא מטמו במקומן כי מתה בהמה חזינן לאבר כאלו נתלש מחיים כדכתי' וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מיתה עושה ניפול והאי כל אשר יפול הכי קאמר אינו מטמא עד שיפול והאי במותם כעין במותם פרט ליבשין שאין מטמאין: