ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק יט ט

על אשי ה' חטאת היא שיהא מקטיר לשם אישים ושיהא מתכוין לשם חטא. כבר פירשתי דוגמתו בפ' עולת נדבה: חטאת שיהו מעשיה לשם חטאת פי' דרשינן לשם חטא לשם חטאת: ומדכתב ליה בתר הקטרה שמע מינה שכל מעשיה בעינן לשם חטאת בין בקמיצה בין במתן כלי בין בהולכה בין בהקטרה: פרט לשקמצה שלא לשמה שאם קמצה שלא לשמה פסולה. והוא הדין (לסוך) [לכולן] שאם עשאן שלא לשמה פסולה שהרי אחר הקטרה כתוב היא ומשמע נמי שכל מעשיה כמו כן יש עיכובא לשמה והכי איתא במנחות פרק א' [ב.]: