ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק יט ח

הא מנחת כהן [גדול] אינה חטאת טעונה לבונה פי' מנחת חביתין. ובמנחות פרק בתרא [קח.] גרסינן הכי היא קרויה חטאת ואין מנחת כהן גדול קרויה חטאת. ואי קשיא לך מאי שנא כהן גדול דמרבינן ללבונה ומאי שנא למנחת נסכים דלא מרבינן שהרי אף היא אינה קרויה חטאת ובפ' מנחת העומר נדרוש דרשינן ושמת עליה לבונה ולא על מנחת כהן לבונה אבל מנחת נסכים טעונה לבונה ממיעוט' דכי חטאת היא כדדרשינן הכא. איכא למימר משום דמנחת נסכים טעונה לבונה הויא מנחת צבור כמותה ומנחת צבור דכוותה קא ממעט: ואי נמי מנחת כהן גדול הויא מנחת יחיד דכוותה ועשרון. אבל מנחת נסכים היא בצבור ואתיא טפי מעשרון הילכך מנחה דכוותה קא ממעט ואע"ג דבדוכתא אחרינא דמילת' דדמיא לחבירתה מרבה למהוי כוותה ומילתא דלא דמיא ממעטינן הני מילי היכא דמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט. אי נמי היכא דאתיא חדא מילתא מבנין אב ובעי לאיתויי מילתא אחריתי ואיכא מיעוטא דממעט אמרינן שדי מיעוטא לההיא מילתא דלא דמיא לאב דילה לגמרי ומייתינן בבנין אב לההיא מלתא דדמיא לה. אבל הכא תרויהו מיעוטי נינהו. חטאת היא מיעוטא. ושמת עליה לבונה מיעוטא הילכך כל חד וחד קא ממעט מאי דדמי ליה כדאמרינן בשבועות (כא:) מסתברא קאי בלהבא ממעט להבא קאי [בלהבא] ממעט לשעבר: