ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק יח ד

אחד לחטאת ואחד לעולה והביא שיפרישם הכהן אחד לעולה ואחד לחטאת הואיל ועיקר עשייתן ביד כהן ובלא הפרשת כהן אי איפשר: ובפרשת זבים וזבות כתיב ועשה אותם הכהן את האחד חטאת ואת האחת עולה ודרשינן התם מלמד שמפרישם הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה ומנין שאם הפרישם הוא יהא הפרש ת"ל אחת לעולה ואחד לחטאת והביא וזהו שאמר כאן שיפרישם הכהן כלומר הרי למדנו ממקום אחר שמפרישם הכהן וכן בדין הואיל ועשייתן ביד כהן: ומנין שאם הפרישם הוא יהא הפרש ת"ל וכו' ובמסכת יומא [מא.] ובכריתות [כח.] גרסי' אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן פי' בלקיחת בעלים בשעה שמקדיש אותם יכול לומר זה חטאת וזה עולה שאם לא אמר בשעת לקיחה אינו יכול שוב להפרישם עד שעת הקרבה שיפרישם הכהן ואמרינן התם מאי טעמא דרב חסדא דכתיב בה ביולדת ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת הרי לקיחת בעלים אמור וכתיב ועשה אותם הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה הרי עשיית כהן הילכך הא דאמרינן הכא שאם הפרישם הוא יהא הפרש בשעת לקיחה קאמר: וקשיא לרב חסדא עיכובא בשעת לקיחה מנא ליה איכא למימר מדכתיב בזב ובזבה וביום השמיני יקח לו שתי תורים או שני בני יונה ובא לפני ה' ונתנם אל הכהן ועשה אותם הכהן וכו' וכן בזבה: