ראב"ד על ספרא, ויקרא דבורא דחובה, פרק יז ג

אוציא את ישראל שאין מוזהרין על אבות הטומאה כל ימות השנה פי' על מגע מת אין מוזהרין כל ימות השנה וכל שכן במגע נבלות. ומה שאמר הכתוב ובנבלתם לא תגעו ברגל היא אבל בשאר ימות השנה הרי כבר נאמר ולאלה תטמאו אבל כהנים שהן מוזהרין על אבות הטומאה כל ימות השנה פי' על כל הטומאות הפורשות מן המת ובמה שהן מוזהרין כל ימות השנה אם עברו ונטמאו יהו מביאין קרבן זה שהרי אני קורא בו כי יגע בטומאת מקדש וקדשיו או בכהנים ברגל ובטומאת מגעות הואיל והכהנים מוזהרין על טומאת מת כל ימית השנה ת"ל מאלה כלומר על טומאת מקדש וקדשיו יש בהם כרת מה שאין כן במגעות וכן אתה אומר באכילת מעשר ותרומה בטומאה הואיל ואין בהם כרת שרינן מיעוטא עלייהו: ואכילת קדשים בטומאה ודאי חמור יותר מאכילת תרומה כדאיתא בכמה דוכתי. וא"ת תינח טומאת קדש טומאת מקדש מנא לן. איכא למימר דסמיך אבנין אב דלעיל: הואיל והזהיר על הטומאה וחייב קרבן על הטומאה וכו'. ואי קשיא לך על ההוא בנין אב ואימור תרומה דהזהיר וענש במיתה והכא אמר מאלה למעוטי תרומה ומעשר. וא"ת איכא למעוטי מקדש הא דהאי למפטריה לגמרי לא מצית אמרת דהא חמור יותר מתרומה שהרי בכרת. וא"ת להכי מיעטיה רחמנא דלא תסגי בעולה ויורד אלא בקרבן קבוע דהא מקשינן כי האי גוונא בשבועות בדילפינן מיעוטא דתרומה מיניה ואמרינן ואימא למעוטי מקדש דלא תסגי ליה בעולה ויורד. איכא למימר כיון דהאי מיעוטא גבי קרבן כתיב אם איתא דלמעוטי מקדש מקרבן עולה ויורד אתא מבעי ליה למכתביה למיעיטא גבי דלות ומדכתביה בעשירות שמע מינה דלפטורא אתא למעוטי תרומה מקרבן וההיא קושיא דמקשינן בשבועו' אימא למעוטי מקדש דלא תסגי ליה התם משום דהאי בה לאו גבי קרבן כתיב אלא בעיקר הטומאה: