ראב"ד על ספרא, צו, פרשה ט ה

ר' יהודה אומר יכול חטאת העוף הבאה על הספק ואירע בה פיסול ואשם תלוי שאירע בו פיסול וחולין שנשחטו בעזרה יכול ישרפו ת"ל הוא פלוגת' דר' יהודה ורבנן בהנך תרתי קמייתא בתמורה פרק בתרא ופלוגתא דר' שמעון בחולין שנשחטו בעזרה דפליג התם על רבנן דר' שמעון סבר חולין שנשחטו בעזרה בשריפה ורבנן בקבורה ורבנן דמתניתי' ר' יהודה היא. והכי מפרש לה בברייתא ולא ידענא טעמא אמאי פליג ר' יהודה בהנך. דבשלמא מתו והפילו ונשחטו בחוץ משום דאין פיסולן בקדש חולין שנשחטו בעזרה לא קדש נינהו אלא פסולי חטאת העוף הבאה על הספק ואשם תלוי מאי טעמא. ונראה לי דטעמא דר' יהודה משום דכולהו פסולי הקדש מנותר דמילואים קא מרבינן להו דהאי לא יאכל כי קדש הוא במילואים הוא דכתי' הילכך כי מרבינן פסולי הקדש דומיא דמילואים בעינן דודאי קדשים נינהו ולמעוטי הנך דעל הספק באו מתחלתן: והא דתנן (במכות) [מדות פ"ג מ"ב] היתה במערבה של כבש ששם זורקין פסולי חטאת העוף איכא מאן דאמר ר' יהודה קתני לה ובאה על הספק קאמר ואיכא מאן [דאמר] דרבנן נמי מודו בהנך פסולין דאין פסולן בקדש: ולהאי פירושא קשיא לי מאי שנא חטאת העוף דנקט אפי' עולת העוף נמי אלא שהפירוש הזה הוא העיקר. ובפסולי היסח הדעת קאמ' כדאית' בפ' כל שעה [לד.] ואיפשר שהיה הפסלות הזו מצויה בחטאת העוף יותר משאר קדשים מפני שהיא מועטת ובעולת העוף לא היתה מצויה כלל מפני שהיתה נמלקת בראשו של מזבח ולא היה יורד משם עד שהיה מקטירה לפי שאין בה נתוח והפשט כשאר עולות: