ראב"ד על ספרא, צו, פרשה ט ד

ומנין הלן והיוצא שהם בשריפה מיד. אי נמי מנין שהם בשריפה דילמא בקבורה ת"ל במילואים לא יאכל כי קדש הוא כל שפיסולו בקדש טעון שריפה. לפירוש הראשון נאמר טעון שריפה בשעת פיסולו. ומיהו ביום. לפירוש השני כפשוטו שטעון שריפה ולא סגי ליה בקבורה והפירוש השני עיקר ודבר מענינו הוא דקא בעי בסמוך יכול אף שמתו ושהפילו ושנשחטו בחוץ ישרפו ת"ל הוא: והנך ודאי דממעטינן להו משריפה אבל מקבורה לא ממעטינן להו כדאיתא בתמורה בפ' בתרא [לד.]: