ראב"ד על ספרא, צו, פרשה ט ב

אין לי אלא טומאות קלות כגון טמא שרץ או נבלה שאין מטמאין את האדם טומאות החמורות כגון טמא מת ובועל נדה שמטמאין את האדם וטמאים שבעה אלא שאין מטמאין במשא בחולין מנין שאף בקדש אינן מטמאים במשא ת"ל אשר יגע בכל טמא: מיהו באותן שמטמאי' במשא כגון זב וזבה ונדה ויולדת מטמאים אותו במשא שהרי מחוסר כפרה נקרא טמא אצל קדשים דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שהיא טמאה עד שעת כפרה: אמר ר' יוסי מנין לרביעי בקדש שפסול וכו'. ר' יוסי אית ליה מעילות ואיתא להא מילתא בפסחים פרק א' [יח:]. ובסוטה פרק ה' [כה.]: