ראב"ד על ספרא, צו, פרשה ח ו

יכול אין המחשבה פוסלת אלא באכילת בשר מנין לרבות שפיכת שיריים והקטר חלבים כגון שחשב בשחיטה או בזריקה על מנת לשפוך שיריים למחר או להקטיר אימורין למחר ת"ל האכל יאכל שתי אכילות אכילת אדם ואכילת המזבח ושפיכת שיריים והקטר חלבים זו היא אכילת המזבח: זהו לשון הגמר' השנויה בזבחים [יג.]. אבל בכאן כתי' מנין לרבות זריקה הדם והקטר חלבים ת"ל וכו' מנין לרבות את המחשב בשחיטה על השחיטה ועל הקטר חלבים זהו לשון הספרים: ואיפשר שהכל בכלל השאלה לפי שאין לומר הכתוב אלא במחשב בשחיטה וזריקה ובעבודה על האכילה כמו שדרשנו למעלה מהאכל יאכל הדברים המביאים לידי אכילה. אבל המחשב על הזריקה עצמה ועל ההקטרה לא שמענו: ונפקא לן מן האכל יאכל שתי אכילות ושפיכת שיריים נמי אתיא בכלל הזריקה על פי הגמר' של זבחים מיהו שפיכה וזריקה אינן שוות בכל דבר שהמקבל על מנת לשפוך שיריים לא פסלה וכדין המקבל כך דין המוליך ופחות ממנו. וכדין הזורק כך דין השוחט לכל דבר. ואעפ"י שאין השחיטה פוסלת במקרא יותר מן הקבלה אפי' הכי בשחיטה תחלת כל ההכשר והיא מתרת בחולין מה שאין כן בזריקה: והטעם לכל זה ההפרש מפני שמקרא אחד מרבה ומקרא אחר ממעט האכל יאכל מרבה כל דבר שיביא את הזבח לידי אכילה שהמחשבה פוסלת בו לא ירצה המקריב ממעט שאינו מדבר אלא בזריקה. הילכך יש לנו למעט המחשב בקבלה על שפיכת שיריים מפני שהקבלה אינה מפורשת כמו הזריקה והשפיכה עצמה אינה מעכבת ואינה מפורשת באכילת מזבח מפני שהיא שתיה ואינה אכילה אלא שמצינו במקצת מקומות שתיה בכלל אכילה וכיון שהעבודה שהוא מחשב בה ואותה שהוא מחשב בה שתיהן אין מפורשות ראוי למעט אותם ממיעוט הכתוב יותר משאר עבודות וכן המחשבה בשפיכת שירים על ההקטרה או על האכילה ראוי למעט אותם מפני שאין בכולם דבר מעכב כפרה ואעפ"י שמחשב על האכילות המפורשות שקל הוא למעט את אלו ולרבות את האחרות ואין לנו אלא מה שמנו חכמים. וכבר פירשנו במקום אחר מה טעם אין אנו דורשין את הענין הזה בכלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. ונאמר כאן זריקה אין מידי אחרינא לא. והטעם בזה וכיוצא בו מפני שאין הענין הזה פרט מפורש. ועוד כי הפרט צריך לעצמו שהזבח לא ירצה בפיסול מחשבתו הילכך הוה ליה ככלל הצריך לפרט: נחזור לשמועתנו שאין המחשבה פוסלת אלא מדבר הכשר ובמי שראוי לעבודה ובמי שכשר לעבודה: מדבר הכשר לאפוקי שיצא הדם לפני זריקה. או שיקבלוהו פסולים אעפ"י שזרקוהו כשרים: אי נמי כשנתערבו בו מחשבות אחרות נפסלו. אי נמי בפסולי קרבן כגון רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ותורים שלא הגיע זמנן וכל הפסולין לקרבן שאם שחטן וזרק דמן על מנת לאכול מבשרן למחר או להקטיר אימוריהם למחר אין בו משום פיגול והאוכלו אין בו משום כרת: אי נמי אם יצא בשר לפני זריקה למאן דאמר אין זריקה מועלת ביוצא אין חייבין עליו משום פיגול. ובמי שראוי לעבודה למעוטי הנתנין למעלה שנתנן למטה והניתנין בחוץ שנתנם בפנים: אי נמי איפכא וחשב בנתינתן למחר שאין בהם משום פיגול וכל זה יוצא לנו מדכתי' לא ירצה בהרצאת כשר כתיב מיום השמיני והלאה ירצה. אי נמי כתיב ונרצה לו לכפר עליו מה הרצאת כשר אין בו פיסול אף הרצאת פיגול שאין בו פיסול אחר: ובזבחים פרק ב' [כח:] דריש ביה נמי מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו אף הרצאת פגול אינו חייב משום פגול עד שיקרבו כל מתיריו: