ראב"ד על ספרא, צו, פרשה ח ד

יכול אין מחשבה פוסלת אלא בזריקה ומנין לרבות שחיטה וקבול הדם ת"ל ואם האכל יאכל וכו' כבר פירשתי כל זה בפרש' ויקרא פי' מבואר: והפי' שהסכימה דעתנו עליו שהשוחט על מנת לקבל דמו למחר פסלה מחשבה. וכן השוחט על מנת לאכול מבשרו או להקטיר אימוריו או אפי' לשפוך שיריים למחר לא פסלה ובשאר דברים פסלה שהמקבל על מנת להקטיר אימורין למחר או לאכול מבשרו פסלה כדכתי' בזבחים פ"ב [כז:] במשנה: וכך היא הצעת זה המדרש על פי תירוץ המקרא: יכול אין המחשבה פוסלת אלא כשחשב בזריקה על האכילה בשעת ריצוי. ומנין לרבות במחשב בשחיטה על קבול הדם ולקמן מרבינן במחשב בשחיטה וקבלה וזריקה על הקטרת אימורין אי נמי במחשב בשחיטה וקבלה וזריקה על שפיכת שיריים ת"ל ואם האכל יאכל וכו': יכול שאני מרבה אף המחשב בשחיטה על שפיכת שיריים הדם. אי נמי במחשב בשפיכת שיריים על הקטר חלבים ואכילת בשר ת"ל לא ירצה המקריב זריקה בכלל אם האכל יאכל היתה שהרי הזריקה היא בכלל הדברים שהם מביאין את הזבח לידי אכילה ולמה יצא להקיש וכו'. ומוציא אני שירי הדם והקטר חלבים ואכילת בשר על הדרך שפירשנו: