ראב"ד על ספרא, צו, פרשה ז ט

ומנין למצה וכו' יכול עשרה עשרונות של מצה יהו כלן קרבן אחד רצה חלות מביא רצה רקיקין מביא רצה רבוכה מביא כדאשכחן במנחת מאפה שנאמ' בו חלות ורקיקין ורצה זה מביא [רצה זה מביא] ולעולם מין אחד מביא ואין מביא שנים כמו שהחמץ שלו מין אחד ת"ל והקריב על זבח התודה חלות מצות ורקיקין מצות וסולת מורבכת על חלות לחם חמץ הרי כאן ארבעה מינין וכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' נמצאו כולם ארבעים חלות ונוטל מהן ארבעה לתרומה שהרי למדנו לתרומה זו שתהא אחד מעשרה כתרומת מעשר וכיון שהיו ארבע קרבנות ומכל קרבן נוטל אחד מעשרה נמצאו כולן החלות והקרבן היו שלשה עשרונים ושליש עשרון לכל מין זה וזה הפירוש עיקר: וכן מנהג זה הספר כולו שהוא שואל והולך עד שמגיע לעיקר המקראות ומצינו כל פשוטו בסוף: