ראב"ד על ספרא, צו, פרשה ו ט

ת"ל שלמים אשר יקריב והקריב על זבח התודה חלות נראה לי מריבויא דקרא קאמר דהא והקריב קרא יתירא הוא אלא לאקשויי לחם לזבח השלמים כלומר החלות יהו קריבות על תודה אם למעשר מעשר אם לחולין לחולין. והשתא הוא דקרא מפרש ואזיל כדפרישנא דתודה באה מן המעשר לחם נמי בא מן המעשר. ומעיקרא מהדר מנין ללחם שבא מן המעשר בשום ענין ותודה הוקשה לשלמים ושלמים ילפינן שם שם ממעשר אבל לחם מנא לן ונותיב לה קרא כמו שהשלמים מהני בהו פי' מעשר אף לחם נמי מהני ליה פי' מעשר ומייתי לה דרשא דכתיב יקריב והקריב כדפרשי' לעיל. הדר קאמר כיון דרבי רחמנא הקרבה ללחם אפי' מן המעשר מעתה אפילו אמר הרי עלי תודה סתם ולא פירש לחמה מן המעשר פי' לא הוא ולא לחמה לא פי' מן המעשר יכול יביא מן המעשר ומשום דקרא בעי למימר בסמוך אמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר שאעפ"י שפירש לחמה לא יביא אלא מן החולין להכי נקט לא פירש לחמה מן המעשר. אבל מכל מקום לא היא ולא לחמה לא פירש מן המעשר. יכול יביא מן המעשר ת"ל שלמים אשר יקריב והקריב על זבח התודה חלות הלחם נמי הוקש לזבח שלמים מה שלמים בעי פירוש אף לחם נמי בעי פירוש הדר אמר ואם פירש תודה מן החולין ולחמה מן המעשר הרי פי' מן המעשר. יכול יביא מן המעשר ת"ל שלמים אשר יקריב והקריב על זבח התודה. בזמן שאמר הרי עלי תודה מן החולין יביא לחמה מן המעשר ואעפ"י שפירש לחמה מן המעשר כלומר ממקום שמביא הזבח משם מביא הלחם. וזה שפירשנו תחלה שהלחם גלל התודה ואין התודה גלל הלחם. ואם יחשוב החושב הרי הדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש בשלמים שהתודה הוקשה לשלמים והלחם הוקש לתודה. נשיבהו שלא הוקש הלחם לתודה אלא לשלמים שנקראו זבח כדכתיב והקריב על זבח השלמים וכו':