ראב"ד על ספרא, צו, פרשה ו י

יכול יביא מחיטי מעשר שני ת"ל שלמים אשר יקריב מה שלמים מן הלקוח בכסף מעשר אף לחם מן הלקוח וכו' ושם במנחות פ' התודה [פא:] פליגי אמוראי עלה דהא מילתא דאיכא מאן דאמר לא שנו אלא מחיטי מעשר שני לא יביא אבל מחיטים הלקוחים מכסף מעשר שני יביא. וחד אמר אפי' מחטים הלקוחים מכסף מעשר שני לא יביא ומפרשי טעמייהו התם דמאן דאמר יביא קא סבר מה שלמים שאין גופן מעשר אף תודה ולחמה אין גופה מעשר והני דלקוחים בכסף מעשר שני אין גופן מעשר. ומאן דאמר לא יביא סבר מה שלמים אינם מן מעשר אף לחם אינו מן מעשר והני דלקוחים בכסף מעשר הרי הן מן מעשר. והשתא למאן דאמר לא יביא לחמה מן המעשר היכי משכחת לה. ר"ל כגון שלקח [בכסף] מעשר שני חטים לצורך לחמי תודה דמעיקרא לא חיילה קדושת מעשר עלייהו אבל אם לקח חטים לצורך מעשר שני ואח"כ רצה להביא מהם לחמי תודה לא יביא דהואיל ומן המעשר הם כבר נעשה גופו של מעשר: