ראב"ד על ספרא, צו, פרשה ב ט

מצות תאכל מצוה. מפני שבאה לכלל היתר נאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון ת"ל וכו' כיוצא בו יבמה יבא עליה מצוה מפני שבאה לכלל היתר ונאסרה וכו' מפרש לה להא מילתא ביבמות בפרק החולץ [מ:]: מצות תאכל מפני שהיתה בכלל היתר רצה אוכלה רצה אינו אוכלה נאסרה משהוקדשה נקמצה חזרה והותרה יכול תחזור להיתירה הראשון רצה הכהן המקריב אוכלה רצה כהן אחר אוכלה ת"ל מצות תאכל מצוה על המרים והמקריב לאכלה מפני שהוא מקרא יתר דהא כתיב לא תאפה חמץ חלקם וכתי' במנחת המלואים ואכלוה מצות ולהכי תנא ביה קרא הכא לומר שמצוה על המקריב לאכלה: